מהי איתנות פיננסית של ארגון ללא-כוונת-רווח?

 

איתנות פיננסית בארגונים ללא כוונות רווח

בתקופה האחרונה מוצאים עצמם ארגוני המגזר השלישי נדרשים, יותר ויותר, לסוגיית האיתנות הפיננסית שלהם. שאלות של איתנות פיננסית עולות לא רק מחוץ לארגון, על ידי תורמים או גורמי ממשלה המממנים את הפעילות, אלא גם מבית – מחברי הנהלה שמודעים למשמעות של איתנות פיננסית מעורערת והשלכותיה על קיימות הארגון.

בחינת יכולתו של תאגיד, למטרת רווח או שלא למטרת רווח, לפרוע חובותיו ולהתקיים על פני זמן, מעסיקה את החוקרים ואנשי המעשה מזה שנים רבות. לבחינה זו משמעות מרחיקת לכת לגבי התאגיד - מי שאינו יכול להתקיים כלכלית, מוצא עצמו מול שוק שאינו מעוניין להתקשר עמו בעסקאות וסופו שיביא את התאגיד לסיום דרכו. משקיעים, ספקים, לקוחות, עובדים ואחרים, צמאים לקבל מידע אמין באשר לאיתנותו של התאגיד העסקי, וכך גם באשר לארגון ללא-כוונת-רווח. בזה האחרון מעורבים גם תורמים, מתנדבים, בעלי עניין אחרים, וכמובן – גורמי הממשל אשר מפקחים על הארגון או משתתפים במימונו. 

 

בעקבות ההפרטה והמסחור

עד לשנים האחרונות לא היינו עדים להתעניינות מיוחדת במצבם הכלכלי של ארגוני המגזר השלישי, אך מציאות זו השתנתה לבלי הכר כתוצאה מתהליכי ההפרטה והמסחוּר. 

'השורה התחתונה' של הדוח הכספי מעולם לא הייתה מבחן התוצאה עבור אלכ"ר (ארגונים ללא כוונות רווח). כל עוד התקיימה פעילות והיו הכנסות שכיסו את ההוצאות, פרטי המצב הכספי נתפסו כפחות חשובים. יתר על כן, גם באותם מקרים בהם אלכ"ר הגיעו למצב של חדלות פירעון ונאלצו לסיים את חייהם, תופעה שהייתה בעבר בהיקף מצומצם, המשמעות הכלכלית או הפגיעה בציבור הייתה, בדרך כלל, בהיקפים נמוכים, אם בכלל. תהליך ההפרטה, תהליך צמיחת המגזר השלישי, נפחי הפעילות הכלכלית, הביקורת הציבורית, ומעל הכול – הגידול המשמעותי בתקציבים הציבוריים שהופנו לארגונים אלה - חידדו את נושא היציבות הכספית ואת החשיבות של איתנות פיננסית גם בארגוני המגזר בשלישי.

כיום, תורמים גדולים, קרנות ובמיוחד החשב הכללי, בוחנים את האיתנות הפיננסית של הארגונים טרם התקשרות עמם. הגיון רב בכך, הרי מי רוצה להתקשר עם גוף שספק אם יזכה להתקיים ולהוציא לפועל את הפעילות עבורה קיבל מימון.

 

מודלים מהעולם העסקי

בעולם העסקי פותחו מודלים שונים לבחינת איתנות פיננסית, כמו גם לאפשרות של חדלות פירעון או פשיטת רגל. עיקרם של המודלים עוסק בחברות ציבוריות ונסמך על נתונים חשבונאיים המתפרסמים בדוחות הכספיים.

אבן יסוד לעניין האיתנות הפיננסית הונחה על ידי פאול פיצ'פטריק (1932), אולם גישתו לא הביאה מענה הולם. אחריו, הציגו וויליאם ביוור (1967;1968) ואדוארד אלטמן (1968) מודלים לניבוי פשיטת רגל. המודל של אלטמן, הידוע גם כמדד Z ומבוסס על נתונים חשבונאיים של חברות ציבוריות, הפך לכלי מרכזי לבחינת התכנות חדלות פירעון של חברות. אולם גם במודל זה לא היה מענה מספק.

ככל שחלפו השנים והוצגו מודלים נוספים לבחינת איתנות פיננסית על ידי מרק בלום (1974), ג'יימס אוהלסון (1980) ואדוארד אלטמן (1993), ששיפר את המודל שלו והוסיף לו מרכיבים נוספים - עדיין לא נמצאה הנוסחה שתיתן מענה הולם לעולם העסקי ולראייה אנו עדיין עדים להתמוטטות פיננסית של תאגידים.

 

מודלים לבחינת איתנות פיננסית באלכ"ר

במקביל לניסיונות לביסוס מודל לתאגידים עסקיים, החלו בשנות ה-90 של המאה הקודמת לעסוק בסוגיה הספציפית של איתנות פיננסית אצל ארגונים ללא-כוונת-רווח.

חלוצים בתחום היו האוורד טוקמן וסיריל צ'אנג (1991), שנאלצו להתחיל את מאמרם בהסבר על עצם חשיבות הדיון בנושא ומדוע בכלל עולה הצורך להסדרת כלי בחינה להיבטים הפיננסיים של ארגונים אלה. טוקמן וצ'אנג נימקו את הצורך תוך התבססות על קצב הגידול המהיר של המגזר השלישי, היקפי הפעילות שלו ומעורבותו הגוברת בשוק הכלכלי. כעשור לאחר מכן, נמצאו פרסומים נוספים העוסקים בנושא של איתנות פיננסית ומבקשים לבחון את המודלים הקיימים בעולם העסקי, מידת ישימותם בזירת המגזר השלישי וההתאמות הנחוצות להתאמת מודלים לארגוני החברה האזרחית.

 

בחינת המודלים ותקפותם

במחקר שנעשה במרכז האוזר באוניברסיטת הארוורד (2005), נבחנו מודלים של איתנות פיננסית ומידת תקפותם לצרכי ארגוני המגזר השלישי. המחקר העלה כי על אף שלמדד אוהלסון קיימת יכולת הסבר טובה יותר לגבי המצב הפיננסי של אלכ"ר מאשר למדד אלטמן או הגישה שהוצעה על ידי טוקמן וצ'אנג, עדיין אין באף אחד ממודלים אלה כדי לאותת על מצב מצוקה פיננסית באלכ"ר או היתכנות של חדלות פירעון. 

מסקנת החוקרים היא כי אין בנמצא מודל אחד שיכול לשקף, ברמת סבירות גבוהה, את מצבו של ארגון מגזר שלישי, לא כל שכן, לנבא חדלות פירעון. מודלים מסוימים, בתיקונים אלה או אחרים, עשויים להיות אפקטיביים לגבי סוגי ארגונים מסוימים או כאלה הפועלים בתחומים מוגדרים. רון מטוקס (2008), השותף לאותה מסקנה, מציע בספרו למנהלי עמותות להכיר וללמוד את המרכיבים השונים העשויים לתת מענה לשאלת האיתנות הפיננסית של ארגונם, תוך הדגשת חשיבות הדבר להבטחת קיימות הארגון.

 

מדדים לבחינת איתנות פיננסית בישראל

בישראל, החשב הכללי באוצר עושה שימוש במדדים לבחינת איתנות פיננסית בהליכי המכרז. נוסחת החישוב מבוססת על מספר מרכיבים, בהם:

• מדד אלטמן

• יחס הון חוזר
• נכסים המספקים 'הגנה' ביחס להוצאה ממוצעת ליום
• יכולת החזר הלוואות
• מחזור ממוצע חודשי
• גרעון/עודפים בנכסים נטו.

 

מדד אלטמן (מדד Z)

מדד אלטמן מחושב בהתייחס ליחסים הפיננסיים להלן:

• הון חוזר נטו/סך הנכסים

• יתרת העודפים/סך הנכסים
• רווח לפני ריבית ומיסים/סך הנכסים
• הון עצמי/הון זר
• מכירות שנתיות/סה"כ הנכסים

כל אחד מיחסים אלה מקבל משקל יחסי והתוצאה המשוקללת נותנת את הערך במדד אלטמן.

על פי השיטה הנהוגה, שקלול של סך כל המרכיבים האמורים, בחתך של שלוש שנות כספים, היא הביטוי למידה בה לארגון יש איתנות פיננסית. ההחלטה על שימוש במודל זה נעשית כהחלטה מנהלית. לא התקיים כל דיון ציבורי בעניין זה ואף לא נערך מחקר לבחינת התאמת השיטה למטרה לה היא משמשת.

 

היערכות מתאימה לדוח השנתי

כאמור, השיטות לעיל לבחינת איתנות פיננסית מבוססות על נתונים חשבונאיים המתפרסמים בדוח הכספי השנתי של כל ארגון. משמעות הדבר, כי לדרך הצגת הנתונים בהתייחס לשנת הכספים, עשויה להיות השפעה על מדד האיתנות הפיננסית המחושב. כך, לדוגמה, לקבלת כספים במועד מסוים או לביצוע הוצאה בשנה מסוימת, לדחיית הפעולה או להקדמתה, עשויה להיות השפעה על המדד המחושב. על ארגונים העומדים בפני מכרז להכיר כללים אלה ולנווט את פעילותם בהתאם, אם ברצונם לשפר את התוצאה המתקבלת בנוסחה השואבת את מרכיביה מהדוחות הכספיים השנתיים.

 

בחינת רזרבות

מעבר לתחשיבים המבוססים על נתונים חשבונאיים, יש הנוהגים לבחון איתנות פיננסית גם ע"י בחינת הרזרבות של הארגון, בבחינת כמה חודשי פעילות יכול הארגון לממן מבלי לקבל מימון חיצוני. על אף שבמדינות שונות פותחו כללים לעניין זה, ומחקרים הצביעו על מספר חודשים רצוי (נתון הנע בין שלושה לעשרים וארבעה חודשים) או שיעור מסוים מההכנסה השנתית הצפויה (למשל, 25%) - אין ביסוס סדור בגישה זו שיכול לתת מענה לכלל ארגוני המגזר השלישי ולוודאי לא לארגון מסוים.

 

איתנות פיננסית היא היערכות פיננסית

למושג איתנות פיננסית יש היבט נוסף שיכול לתת בידי כל ארגון כלי פשוט לבחון את מצבו הכספי. היבט זה מבקש לענות על השאלה: האם הארגון ערוך פיננסית למקרה של סיום פעילותו באופן לא מתוכנן ובלתי צפוי? משבר כלכלי, ירידה בתרומות או צמצום בתקציבי המדינה, עשויים ליצור מצב בו ארגון לא יוכל להמשיך פעילותו, יאלץ לצמצם את פעילויותיו ויתכן אף להביא את הארגון לסוף דרכו.  

לפיכך, המבחן הוא כפול: ראשית, מה ביכולתו של הארגון אם וכאשר הכנסותיו יקטנו בשיעור שלא יאפשר את המשך הפעילות הסדורה? ושנית, מבחן יכולתו של הארגון לעמוד בכל מחויבויותיו לעת סגירת הארגון.

 

המבחן האמיתי: מבחן הסגירה

המבחן השני הוא המבחן העליון לבחינת איתנות פיננסית - אם יאלץ הארגון להפסיק את פעילותו בטווח מידי, האם יש ביכולתו לעשות זאת תוך סיום נאות של פעילותו ופירעון כל חובותיו לנושיו?

מבחן הסגירה הוא אמת המידה לרזרבות שארגון צריך להחזיק לימי סגריר, או חלילה, ליום סיום. לכאורה, נראה עניין זה קל – אם אין משאבים אין פעילות, אבל הליך הסיום אינו מעשה פשוט. סיום פעילות של ארגון, מלבד ההליך המשפטי (הכרוך בהוצאות במישור המשפטי ובעריכת דוחות כספיים), מחייב הסדרה של שורה ארוכה של נושאים, בהם תשלומי כל זכויות העובדים, פירעון כל החובות לספקים, הינתקות ממושכרים, גביית כל הכספים המגיעים לארגון, מכירת נכסים וכיוצא באלה. כל אלה כרוכים בשורה של בדיקות כלכליות, החלטות של מוסדות הארגון, אישורי הרשויות ובית המשפט, וכן הלאה.

 

מבחן קטן – מחויבות גדולה

הליכים אלה משמעותם זמן ועלות, ואליהם יש להוסיף את המחויבות הציבורית להשלים פעילויות כלפי הלקוחות ולקיים את אשר הוסכם במסגרת התקשרויות עם תורמים וגופים אחרים (הממשלה, רשות מקומית או כל גוף אחר). באותם מקרים בהם אין הארגון יכול לסיים את הפעילויות להן התחייב, עליו להחזיר כספים שקיבל בגינן.

בחינת יכולתו של ארגון לעמוד במבחן הסגירה אינה מורכבת. ראוי שארגון יערוך בדיקה מעין זאת לבחינת איתנות פיננסית אחת לשנתיים-שלוש או במקרים בהם חלו שינויים מהותיים בפעילותו. פעולה פנימית זו בארגון, היכולה להיעשות בנקל ועלותה זניחה, יש בה כדי לתת בידי ראשי הארגון כלי חשוב לבחינת מצבו של הארגון ומידת יכולתו להתמודד עם מצבי משבר.

 

 צרו קשר עם המומחים שלנו לארגוני המגזר השלישי