בקצרה
נשמעו לאחרונה אמירות רבות לפיהן זמנים אלו של משבר הקורונה הם ימים טובים לחשבון נפש, כל אחד בתחומו. פסיקות בתי המשפט שניתנו בתקופה זו של משבר הקורונה מזכירים לנו, יותר מכל, כי הצורך בחשבון נפש לא יכול לפסוח על מערכת המס הישראלית.
אמנם, אנו בימים של מצוקה תקציבית, מירוץ אחרי מקורות למימון וירידה חדה בגביית המיסים, אך דווקא תקופה זו, שבסיומה צפוי כי גם העלאת שיעורי המס תישקל, היא תקופה טובה לטיוב מערכת המס והגברת ההגינות שלה. שינויים אלו יכולים לשפר את תחושת הצדק של האזרחים ולשפר את מידת הציות של האזרחים למערכת המס, ככל שתהיה הוגנת וטובה יותר.
כאמור, בשבועות האחרונים ניתנו שני פסקי דין בהם ניתנו מחד החלטות חשובות על ידי בתי המשפט, אך הם גם ממחישים מאידך את התנהלות רשות המיסים במקרים מסוימים ואת הפגיעה בתחושת הצדק של הנישומים.
פסק הדין הראשון שנזכיר (ע"מ 70250-11-17) ניתן בעניינה של חברת פרדסי מוצרי הדר שעסקה בעבר בייצור וייצוא פירות הדר. בשל משבר כלכלי אליו נקלעה, צברה החברה הפסדים כבדים ונאלצה להפסיק את פעילותה העסקית בתחום פירות ההדר ולהשכיר את המקרקעין שבבעלותה, ששימשו אותה בפעילותה העסקית, לרבות בית קירור, מחסנים, משרדים ומבנים רבים נוספים בהיקף בנוי של 30,000 מ"ר. בית הקירור ויתר המבנים הושכרו בשנת המס שבמחלוקת לשני שוכרים משמעותיים, אך בחלוף השנים עם יציאתם של השוכרים המשמעותיים נכנסו למקרקעין שוכרים רבים נוספים.
כולנו זוכרים את עמדתם פקידי השומה בעניין השכרת דירות מגורים, אשר התקבלה על ידי בית המשפט העליון, לפיה נישום שמשכיר מספר רב של דירות מגורים (במקרה בירן כ- 20-25 דירות) נחשב כמי שמנהל עסק של השכרה ולפיכך אינו זכאי לשיעורי המס המופחתים להם זכאים משכירי דירות מגורים.
מי שזכר את טענות פקידי השומה בסוגית סיווג ההכנסה מדמי שכירות של דירות מגורים כהכנסה מעסק, לא יכול היה לנחש מה הייתה טענתו של פקיד השומה בפרשת פרדסי מוצרי הדר. בפרשה זו טען פקיד השומה כי הכנסתה של החברה מהשכרת המבנים הנ"ל, שתמורתם עלתה על 5 מיליוני ₪ בשנה ובהפקתה הועסקו 3 עובדים, אינה מגיעה לכדי עסק. לפיכך, לגישת פקיד השומה, על החברה לשלם מס חברות בגין דמי השכירות ללא יכולת לקזז את הפסדיה הרבים שנצברו בעבר וטרם נוצלו, וזאת מאחר שלפי לשון פקודת מס הכנסה ניתן לקזז הפסדים עסקיים מועברים משנים קודמות רק אם ההכנסה מדמי שכירות הגיעה לכדי עסק.
בית המשפט המחוזי, מפי כב' השופט גורמן, דחה את עמדתו של פקיד השומה וקבע, בפסק דין מנומק היטב, כי נסיבות ההשכרה, היקף המבנים וגובה ההכנסה, מאפיינים הכנסה עסקית. לפיכך, יש לאפשר לחברה לקזז הכנסה זו כנגד הפסדיה המועברים. בית המשפט המשיך וציין, למעלה מן הצורך, כי ראוי להעדיף פרשנות המאפשרת לנישום לקזז הפסדים אמיתיים שנוצרו בידיו.
ואם חשבנו לרגע שטענתו של פקיד השומה לעיל לא נטענה רק משיקולי גביית מס ביתר, אלא כחלק משינוי מדיניות רוחבי של רשות המיסים בסוגיית סיווג דמי השכירות כעסק שלפיו החלה רשות המיסים לנקוט בגישה המצמצמת את הסיווג העסקי של הכנסות, הרי שפסק דין דומסטרוי (ע"מ 27953-11-18) מוכיח אחרת. באותו מקרה נדונה סוגייה הנוגעת לחבות במע"מ על חברה שרכשה נכס בת"א המורכב משלוש דירות וארבע יחידות סטודיו קטנות מתוך כוונה לבנות בית מלון. לאחר הרכישה ובשל שינויי חקיקה, לא יכלה החברה להוציא אל הפועל את תכניותיה להקים מלון ונאלצה להשכיר את שלוש דירות המגורים לתקופות ארוכות לצרכי מגורים ואת ארבע יחידות הסטודיו לאמנים שונים, בהשכרה שנתית, תמורת 1,000-1,300 ₪ לחודש לכל יחידת סטודיו.
מאחר והשכרת דירות מגורים פטורה ממע"מ, עלתה בפני בית המשפט שאלת סיווגה של השכרת ארבע יחידות הסטודיו כהכנסה מעסק. מנהל מע"מ טען בפני בית המשפט כי השכרת ארבע יחידות הסטודיו מגיעה לכדי עסק ולפיכך על החברה להמשיך להיות מסווגת כעוסק, וכתוצאה מכך לשלם מע"מ בעת מכירת הנכס. החברה טענה כי משהשתנו הנסיבות ותוכניתה העסקית נכשלה, הרי שהיא כבר אינה מנהלת עסק ויש לבטל את רשומה כעוסק, רטרואקטיבית.
בית המשפט המחוזי השתכנע כי השכרת ארבע יחידות סטודיו תמורת דמי שכירות זעומים אינה מגיעה לכדי עסק ולפיכך צודקת החברה שיש לבטל את רישומה כעוסק ולתקן את דיווחיה בהתאם, לרבות לרשויות המס האחרות, על מנת שלא תצא נשכרת שלא בצדק בשל סיווגה השגוי אצל רשויות המס האחרות.
בשני פסקי דין אלה, דחה בית המשפט המחוזי את עמדת פקידי המס וחייב את רשות המיסים להתיישר בהתאם להלכות קודמות שניתנו ביוזמתה. אמנם בשניהם התקבלה בסופו של דבר החלטה הגונה אשר נתנה לנישומים את המגיע להם, אך אין לשכוח כי נישומים אלו ניהלו מאבק ארוך של מספר שנים עד שקיבלו פסיקה זו. אין ספק כי ניהול אחר של ההליכים מצד רשות המיסים, לרבות מחשבה על הצדק המיסויי, היה חוסך את עוגמת הנפש מנישומים אלה וגם חוסך לקופת האוצר את עלויות ניהול ההליכים. אין זה אומר שכל דיון משפטי בו מפסידה רשות המיסים הוא מיותר, אך מקרים כגון אלו שתוארו לעיל, אינם מוסיפים נקודות זכות לרשות המיסים, שכן קשה להלום תוצאה בה נישום שהפסיד יידרש לשלם מס.
אין לי אלא לשוב ולציין כי דווקא בימים קשים אלו, בהם רשות המיסים מתפקדת בצורה מעוררת התפעלות (טיפול זריז בבקשות של נישומים, אי עיכוב החזרי מס, מתן אורכות לנישומים לניהול הליכים ומתן מענה למקרים מיוחדים שעולים בתקופה מורכבת זו) מומלץ להרהר שוב במערכת המס ולהוביל תיקוני חקיקה חשובים והכרחיים, שבלהט העשייה נותרו ללא מענה. שינויים כאלו לטיוב מערכת המס והגברת ההגינות שלה ישפרו, בטווח הארוך, הן את תחושת הצדק והן את הציות.
ליצירת קשר עם המומחים שלנו >>