כידוע, המונח "קרן גידור" נעדר הגדרה מילונית אחידה. עם זאת, בדרך כלל במציאות הישראלית, המדובר בשותפות מוגבלת לצורכי השקעה בנכסים פיננסיים, הפועלת בהתאם לאסטרטגיות ההשקעה השונות של מנהל הקרן. בהיבט הפיננסי, קרן הגידור נהנית מחופש יחסי בקביעת הפוזיציה הפיננסית הננקטת על ידה, וזאת בהשוואה ל"אחות הבכירה", קרן הנאמנות, עליה חלות מגבלות סטטוטוריות בקביעת הרכב השקעותיה.
הצורך המיסויי בקבלת הסדר מס ("רולינג") לקרנות גידור נוצר על רקע חששם של השותפים המוגבלים בקרן, כי על אף מעמדם הפאסיבי תסווג הכנסתם מהקרן כהכנסה מעסק, וזאת בשל היותם שותפים בשותפות שפעילותה הפיננסית עולה כדי עסק. הצורך המיסויי הנוסף ברולינג נוצר מטעמים טכניים של פטור מניכוי מס במקור לפעילות השותפות ושל היעדר היכולת של השותפים לשקף בדוחות המס שלהם את חלקם בכל אחת ואחת מהפעולות המבוצעות על ידי הקרן.
ככלל, הסדר המס הניתן כיום על ידי רשות המיסים דומה במהותו למנגנון המס של קרן נאמנות פטורה. בהתאם להסדר המס קרן הגידור תהא פטורה ממס ואף תיהנה מפטור מניכוי מס במקור. עם זאת, קרן הגידור תסבול משני חסרונות בהשוואה לקרן הנאמנות הפטורה. החיסרון הראשון נוגע לעיתוי תשלום המס שיבוצע לכל המאוחר בתום כל שנת מס. וכן מוגבל המשקיע בפדיון ההשקעה עד לחלוף תשעה חודשים ממועד ההשקעה, בעוד בקרן נאמנות פטורה יידחה תשלום המס עד למועד מכירת קרן הנאמנות, הרי שבקרן גידור יחוייב המשקיע במס בתום כל שנה על עליית ערך חלקו בקרן הגידור, אף אם לא מכר / לא משך כל רווח מקרן הגידור. למותר לציין כי חיסרון זה גורם ליצירת מחוייבות של מנהל הקרן לשערך את נכסי הקרן אחת לשנה ולבצע "חלוקה מאולצת", שתאפשר למשקיע לשלם את המס, מבלי שייזקק למקורות מימון נוספים לצורך תשלום המס.
החיסרון השני נוגע לשיעור המס, החל על המשקיע הפאסיבי, שיעמוד על 30% מהרווח הריאלי, במקום שיעור המס הרגיל של 25%. "תוספת מס" זו משולמת כביכול "בתמורה" לקביעה שבבסיס הסדר המס, לפיה לא יהא בפעילותה העיסקית של הקרן כדי לגרום לסיווג הכנסתם של השותפים המוגבלים בקרן כהכנסה מעסק. ויודגש כי תוספת מס זאת חלה לא רק על הכנסתם של היחידים, הנהנים מהעובדה שהכנסתם מהקרן לא סווגה כהכנסה עיסקית החייבת בשיעור מס שולי (48%), אלא אף לגבי הכנסתו של חבר בני אדם, שהינו אדיש כביכול לסיווג הכנסתו כהכנסה עיסקית או כהכנסה הונית (בשני המקרים ישולם על ידו מס בשיעור של 25%). נימוק נוסף להטלת שיעור מס זה הינו התרת הוצאות המימון לקרן בדומה ליחיד התובע הוצאות מימון על נכס.
מיסוי הכנסתו של המשקיע הפאסיבי בקרן הגידור ב"תוספת מס" של 5% (שיעור מס כולל של 30%) הינה בעייתית במספר מישורים. במישור האחד, מבחינה ציבורית, משסווגה השקעתו של השותף המוגבל בקרן כהכנסה הונית, נראה כי אין זה מן הראוי לגבות מס נוסף בגין הסיווג האמור. במישור השני, לגבי שותף שהינו חבר בני אדם, יש לתמוה מדוע מוצדק להטיל עליו מס זה, שהרי הן שיעור המס ההוני והן שיעור המס הפירותי החל עליו הינו 25%. במישור השלישי, שיעור מס של 30% מביא לנחיתות של קרן הגידור הישראלית, לעומת קרן הגידור הזרה, ולמותר לציין כי דווקא בתקופה הנוכחית קיימת חשיבות מרובה להשארתה של פעילות פיננסית זאת בתחומי מדינת ישראל.
לסיום, נראה כי על אף החסרונות האמורים, יש בהסדר המס הקיים לקרנות גידור משום מתן מענה לצרכים הבסיסיים של ציבור המשקיעים המעוניין להשקיע בקרנות גידור, וזאת הן בתחום מס ההכנסה והן בתחום המע"מ. עם זאת, לאור החסרונות הקיימים, לגבי הציבור המעוניין בביצוע השקעות מחוץ לישראל, יש לשקול עשיית שימוש בקרנות גידור זרות ו/או עשיית שימוש במבני השקעה בינלאומיים חליפיים.