רכישה עצמית של איגרות חוב נסחרות על ידי חברת בת וייחוס הרווח לצורכי מס ממכירתן על ידיה לחברת האם

בפסק דין חכ"ל (ע"מ 1742-09-13) הסוגיה שבמחלוקת הייתה האם את הרווח מרכישה עצמית של איגרות חוב סחירות שנרכשו ונמכרו על ידי חברה בת יש לייחס לחברת האם (המנפיקה) או שמא לחברת הבת (הרוכשת).

חכ"ל בנייה ופיקוח (להלן: "חכ"ל" או "החברה") הינה חברה פרטית בבעלותה המלאה של חברת כלכלית ירושלים (להלן: "החברה האם") אשר מניותיה ואגרות החוב שהונפקו על ידיה נסחרות בבורסה. לחכ"ל לא היה סגל עובדים משלה, והיא נשענה, לצורך ביצוע פעילותה, על הצוותים והמשאבים של החברה האם. הנכס העיקרי של חכ"ל היה מרכז מסחרי אשר נבנה בייזומה וזו השכירה לצדדים שלישיים חנויות באותו המרכז המסחרי, וכן הפעילה בעצמה תחנת דלק הממוקמת לידו. כאשר משבר כלכלי טלטל את השווקים הפיננסיים בעולם וגרם לירידה מהירה ותלולה במחיריהם של ניירות ערך רבים, החלה חכ"ל לרכוש כמויות ניכרות של אגרות חוב של החברה האם. חכ"ל רשמה את אגרות החוב בדוחותיה הכספיים והחזיקה בהן לפרקי זמן שונים ולאחר התאוששות מחיריהן מכרה אותן ברווח. לטענת חכ"ל, הרווח מרכישת אגרות החוב במחיר נמוך ומכירתן בהמשך במחיר גבוה יותר צריך להיות מיוחס, לצורכי מס, לחברה האם ולא לה, באופן שמאפשר לחברה האם לקזז את הפסדיה כנגד רווחים אלו. ביסוד טענתה עמד הטיעון לפיו חכ"ל רכשה את אגרות החוב עבור החברה האם, זאת, בין היתר, מכיוון שהחברה האם קיבלה את החלטות הרכישה והמכירה, דאגה לביצוע העסקאות מול הבורסה וכן מימנה את הרכישות. על כן, נוכח עקרון העדפת המהות הכלכלית על פני הצורה המשפטית, יש לגזור את תוצאות המס כאילו החברה האם רכשה את אגרות החוב ולא נזקקה לשירותיה של החברה להתגבר על אילוץ רגולטורי בדמות מחיקת אגרות החוב מן המסחר. לחלופין, חכ"ל שימשה מעין "ברוקר" עבור חברת האם ולא הייתה זכאית אלא לעמלת ברוקראז' צנועה בגין מאמציה, וזאת לאור הסכם שירותים אשר נחתם בין השתיים כשנתיים לאחר מועד רכישת אגרות החוב. פקיד השומה חלק על כך ועמד על שיוך הרווחים לחכ"ל עצמה, אשר מבחינה קניינית רכשה את אגרות החוב ומכרה אותן בחלוף זמן, ואף רשמה אותן בדוחותיה הכספיים.

בית המשפט קבע כי לא קיימת הצדקה לייחס את תוצאות הרכישות והמכירות של אגרות החוב לחברה האם ולדלג על חלקה של חכ"ל אשר הינה אישיות משפטית נפרדת. עוד נפסק כי מעורבותה של החברה האם, הן בקבלת החלטות וביצוען והן במימון הפעילות, איננה מצדיקה בנסיבות הנתונות את ייחוס ההכנסות ממכירת אגרות החוב על ידי חכ"ל לחברה האם, כאילו הפעילות נערכה על ידה. בית המשפט ציין כי מעורבותה של החברה האם כאמור נכונה לגבי כלל פעילותה של החברה אשר לא הייתה מסוגלת להוציאה לפועל ב"כוחות עצמה" אילולא הגב הניהולי, ארגוני ומימוני של החברה האם ולמרות זאת חכ"ל ביקשה לשייך רק את תוצאות פעילות רכישת אגרות החוב לחברה האם. כמו כן, קיים היבט כלכלי נוסף הקובע כי ההכנסות שייכות לחברה ולא לחברה האם, שכן קיים הבדל בין מצב בו חברה רוכשת את אגרות החוב שהנפיקה בעצמה לבין רכישת אגרות החוב על ידי חברה קשורה. רכישה על ידי חברה קשורה איננה מביאה לביטול החיוב או למחיקה מהמסחר בבורסה כפי שהיה קורה ברכישה עצמית של החברה המנפיקה, ואולם שימוש בחברה קשורה כאמור יוצר שילוב של סיכוי לרווח עם סיכון להפסד עד גובה הסכום ששולם עבור אגרות החוב. נוסף על כך, בית המשפט דחה את טענתה של החברה לכך ששימשה ברוקר עבור חברת האם בתמורה לעמלה, וזאת בין היתר לאור החלתו הרטרואקטיבית של ההסכם בין החברה לחברה האם לגבי אגרות החוב שכבר נרכשו.

צרו קשר עם המומחים שלנו למיסים