פסק דין קרצמר – הכרה במלגה כהכנסה הנכללת בבסיס המס

בפסק דין קרצמר (ע"א 9488/16) נדונה השאלה האם כספים שקיבלו פרופסורים לשם ביצוע מחקר בחו"ל ממוסדות מחקר אקדמיים מחו"ל מהווים הכנסה בעלת מקור, ועל כן נחשבים לחלק מבסיס המס.
שלושה פרופסורים הוזמנו על ידי אוניברסיטת ניו יורק לשהות בה במהלך שנה אקדמית כחוקרים במכונים חדשים שנפתחו בה. כל אחד מהם קיבל מלגה עליה דיווח לרשות המיסים כסכום שאינו חייב במס הכנסה, בטענה כי הכספים שקיבלו מהמוסדות אינם נכללים בבסיס המס, מאחר שאינם מהווים הכנסה על פי אחד המקורות בסעיף 2 לפקודה. כמו כן, הם לא נתנו כל שירות למוסדות, אשר בתמורה אליו ניתנו הכספים, אלא הגיעו לניו יורק לצורך מחקר ופיתוח אישי בלבד. על כן מדובר בכספים ללא מקור הקבוע בפקודה, אשר אינם חייבים במס. מנגד, פקיד השומה חלק על כך וקבע כי התמורה שנתנו הפרופסורים לאותם מכונים מהווה סימן לכך שלא מדובר במתנה חסרת מקור ולכן מדובר בהכנסה ממשלח יד הואיל והכספים ניתנו במסגרת עיסוקם או משלח ידם ובגין תרומתם לאותם מוסדות אקדמיים. תמורה זו אף באה לידי ביטוי בכך שהפרופסורים נדרשו שלא לעבוד במהלך התקופה בעבודה אחרת, להתגורר בניו יורק ולעסוק במחקר בתחומים שאושרו על ידי המוסדות.
בית המשפט העליון קבע ברוב דעות כי מדובר בהכנסה ממשלח יד. במסגרת פסק דינו עמד בית המשפט בהרחבה על תכליות מס הכנסה ושורשיה של תורת המקור בדין הישראלי, והביקורות שהופנו כלפיה, תוך התייחסות ספציפית לסעיף 2(10) לפקודה, אשר תכליתו היא להכניס אל בסיס המס גם הכנסות מקריות אשר לא נכללו בכל אחד משאר הסעיפים המפרטים את רשימת המקורות. לאחר מכן, נבחנו ההוראות העוסקות במיסוי מלגות ובכללן סעיף 29(9) לפקודה אשר מסדיר את סוגיית מיסוי מלגות לסטודנטים וחוקרים וקובע אילו מלגות יהיו פטורות מתשלום מס. לבסוף נעזר כבוד השופט הנדל בשני מבחנים, הזמן והתמורה, אשר עשויים לסייע במתן תשובה לשאלה האם הכספים שהתקבלו נכללים בבסיס המס כהכנסה ממשלח יד. במבחן הזמן, הכספים שקיבלו הפרופסורים ניתנו כצופים פני עתיד – בגין שהותם במוסדות ועריכת מחקרים בתחומם, ולא כצופי פני עבר – כפרס על פועלם אשר אינו תלוי בהתחייבות או בדבר אחר. לאור זאת מבחן הזמן מחזק את המסקנה כי מדובר בהכנסה בעלת מקור. לגבי מבחן התמורה, קבע כבוד השופט הנדל שהתחייבותם של הפרופסורים שלא לעסוק בתקופה הרלוונטית בעיסוקים נוספים מלבד המחקר, התוצר שהמוסדות ציפו מהפרופסורים להפיק וכן מעורבותם בפעילויות שונות מעידים על כך שהפרופסורים נתנו תמורה עבור הכספים שקיבלו מהמוסדות האקדמיים. זאת ועוד, התרומה שלהם למוניטין של אותם מוסדות, בעצם זיהויים עם פעילות המוסדות, תומכים במתן תמורה. לאור כך פסק כבוד השופט הנדל כי הכספים ניתנו לפרופסורים כהכנסה ממשלח יד לפי סעיף 2(1) לפקודה ולפי טיבן ומהותן המלגות שהתקבלו אינן מלגות הצטיינות או מלגות מתנה אלא מלגות קיום שניתנו במבט צופה פני עתיד לצורך המשך המחקר ופעילותם כחוקרים באקדמיה. אף אם היה נקבע כי הכספים לא הופקו במסגרת משלח יד, הרי שעדיין מדובר בהכנסה חייבת לפי סעיף 2(10) לפקודה, שכן מאפייני המקור שרירים וקיימים. לפיכך אין מדובר בהכנסה חסרת מקור, אלא בהכנסה שהתקבלה מהעץ שגידלו וטיפחו הפרופסורים לאורך השנים – מומחיותם המחקרית והמוניטין האקדמי שלהם.

צרו קשר עם המומחים שלנו