מאז שמגפת הקורונה פרצה לחיינו, אנו עדים לעליה משמעותית בפיקוח וניטור באמצעים דיגיטליים על עובדים, בשל התגברות מדיניות עבודה מרחוק. אמנם הקורונה דעכה, אך ארגונים רבים החליטו להטמיע את מדיניות העבודה מרחוק, בעיקר כדי לאפשר לעובדים למצוא את האיזון בין הבית למשרד.
הסיכונים העיקריים לפגיעה בפרטיות העובדים בהפעלת כלי ניטור על עבודתם מרחוק, באה לידי ביטוי בצורות שונות. כלי נפוץ בו מעסיקים משתמשים בכדי לנטר את פעילות עובדיהם הוא צילום מסך המחשב של העובד. כך, למשל, אם עובד גולש באמצעות רשת העבודה לאתר הבנק שלו ואף נכנס לאזור האישי בכדי לבחון את מצבו הכלכלי, ופעילות זאת נוטרה על ידי צילום מסכי העובד, הארגון חשוף בין היתר לסכנות בנושאי פרטיות, למשל:
- איסוף ושמירת מידע אישי ללא הסכמה - שכן למעסיק לא ניתנה הסכמת העובד לאיסוף ושמירת מידע אודות מצבו הכלכלי.
- איסוף ושמירת מידע עודף - מצבו הכלכלי של העובד בוודאי לא נחשב כחלק ממטרות מאגר המידע של המעסיק, ולכן שמירת מידע זה עשויה להיות בגדר "מידע שאינו נדרש" ושמירתו מגדילה את הסיכון של הארגון.
מהם הפתרונות והאם בכלל צריך להטמיע כלי ניטור?
הפתרונות הם רבים, ובוודאי שיש צורך להטמיע כלים אלה על פעילות העובדים, אך יש לעשות זאת לאחר ניתוח הסיכונים וביצוע פעולות להפחתתם ככל הניתן. בין היתר אפשר לשקול, להטמיע מדיניות עבודה מרחוק שתפרט בפני העובד את העובדה שפעילותו מנוטרת, האופן שבו הפעילות מנוטרת ואת כללי העשה ואל תעשה בעבודה מרחוק.
למסמך הרשות להגנת הפרטיות >>