במשפט: הנקודה בה הכנסות החברה מכסות באופן מלא את גובה ההוצאות השוטפות שלה, אך לא מעבר לכך; מצב של איזון תפעולי.
נקודת איזון (Break-even Point), נקראת גם "נקודת איזון תפעולית" או פשוט "איזון תפעולי" (Operational Break-even), היא מדד ניהולי שמשמש לבחינת מצב העסק בתקופה מסוימת ולבחינת אלטרנטיבות בתכנון העסקי. נקודת האיזון היא נקודת החיתוך בה החברה לא מרוויחה ולא מפסידה דבר מבחינה תפעולית - ההכנסות שלה שוות בדיוק להוצאותיה (המשתנות והקבועות. כל עלייה בהכנסות מעל לנקודה זו תייצר לחברה רווח תפעולי, ואילו כל ירידה בהכנסות מתחת לאותה נקודה תייצר לה הפסד תפעולי. נקודת איזון תפעולי ניתן לבטא בתרשים, או באחוזים מכושר הייצור או היקף הפעילות המתוכנן.
ככל שההנחות לגבי ההוצאות וההכנסות משתנות כך משתנה גם נקודת האיזון, ולכן היא מהווה גם כלי ניהולי יעיל. בניתוח כדאיות השקעה, למשל בחברת סטרטאפ, נקודת האיזון משמשת כמדד להערכת מידת הסיכון – כאשר נקודת האיזון נמוכה ביחס להיקף המכירות החזוי ישנם שולי ביטחון רחבים, ולהיפך. בתכנון העסקי, נקודת איזון (Break-even Point) משמשת לבדיקת הנחות שונות לגבי ההוצאות וההכנסות של החברה בפועל ובחינת השפעתן על העלויות והרווחים. תהליך זה נקרא "ניתוח נקודת איזון" (Break-even Analysis) והוא ממחיש את הקשר שבין הרווחיות לבין היקף הפעילות, ההוצאות הקבועות והמשתנות, והמחיר ליחידת מוצר. בחינת נקודת איזון מוצגת, לרוב, בצורת גרף – עקומה אחת מצביעה על ההכנסה הכוללת ברמות הייצור השונות; עקומה שנייה מצביעה על העלות הכוללת ברמות תפוקה שונות (הוצאות קבועות ומשתנות); והנקודה בה נפגשות שתי העקומות מכונה "נקודת איזון" (Break-even Point).
עורך BDO
לביוגרפיה המלאה