הסכם סודיות (NDA)

במשפט: מסמך משפטי בו הצדדים מתחייבים לשמור בסודיות כל מידע שמועבר ביניהם לצרכי ההתקשרות ומוגדר כסודי או רגיש. 

מהו הסכם סודיות (NDA)?

הסכם סודיות (NDA – ראשי תיבות של Non-Disclosure Agreement), הוא מסמך משפטי בו מתחייבים לשמור בסודיות כל מידע שמועבר בין הצדדים במסגרת ההתקשרות ומוגדר כסודי או רגיש. בעולם ההיי טק, בו ה-NDA הוא מסמך נפוץ, הסכם שמירת סודיות נועד בעיקר בכדי לאפשר לבעל הרעיון (לרוב, היזם) לחשוף אותו בפני משקיעים, שותפים פוטנציאליים, יועצים, עובדים וכדו', תוך שהם מתחייבים לשמור אותו בסוד ולעשות בו שימוש רק לצורך המטרה שהוגדרה. כלומר, היזם יכול לחשוף את המידע מבלי לחשוש שמי שמקבל אותו יעשה בו שימוש על דעת עצמו (מה שנקרא "יגנוב לו את הרעיון").

כל צד מתחייב לשמור על המידע בסודיות, על פי התנאים הכתובים בהסכם, כאשר NDA יכול להיות חלק מההתקשרות או כשלב מקדים לבחינת אפשרויות לשיתוף פעולה בין גורמים שונים. כמו כן, ההסכם יכול להיות רלוונטי רק לצד אחד (למשל, ספק) או להיות הדדי כלפי שני הצדדים (למשל, בין שני מיזמים או שני שותפים).

מהו מידע רגיש?

בהסכם שמירת סודיות (NDA) ניתן להשתמש כדי להגן על סוד עסקי, טכנולוגי או אחר, אותו מגדיר בעליו כמידע רגיש. עם זאת, סוד מסחרי מוגדר בחוק עוולות מסחריות התשנ"ט-1999 בתור "מידע עסקי מכל סוג שאינו נחלת הרבים ואינו ניתן לגילוי בנקל על ידי אחרים. כמו כן, סודיותו מקנה יתרון לבעליו על פני המתחרים ונדרשת השקעת מאמצים סבירים כדי לשמרו כסוד". החוק גם מוסיף את התנאי המהותי ביותר שיכריע מתי הסוד יזכה להגנה, והוא הדרישה שיהיה בו "פוטנציאל להעניק תועלת תחרותית משמעותית לבעליו". מיותר לציין כי מאחר ומדובר במסמך משפטי מחייב, הפרתו תזכה את הצד הנפגע בפיצוי בהתאם לקבוע בהסכם ובחוק.